יאסין נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין חלקי

1.התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר, לטענתו, נגרמו עקב תאונת דרכים שהתרחשה בהיותו בן שמונה עשרה ועשרה חודשים. בכתב התביעה נטען כי ביום 14.12.2011, בעת עלייתו לרכב בו נהג אביו, חאזם יאסין (להלן: חאזם), ואשר היה מבוטח בביטוח חובה על-ידי הנתבעת, נחבל התובע בברכו הימנית, הוחש לבית החולים "פוריה" (להלן: בית החולים), אובחן כסובל משבר TIBIAL EMINENCE ועבר ניתוח ארתוסקופיה.

נסיבות התאונה תוארו בסעיף 2 לכתב התביעה:

"ביום 14.12.11 בשעה 20:00 או בסמוך בעת עלית התובע לרכב המשפחה כשנהג אביו ובטרם השלמת העליה החליט התובע לרדת (כ)אשר הרכב עוד בעצירה פתאום הנהג החל לנסוע וחצי גוף של התובע בתוך הרכב והברך הימין מחוצה לרכב כתוצאה מהנסיעה סובב ברך ימין וגרם לתאונה כתוצאה מכך נפגע התובע קשות".

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את עצם התרחשותה של תאונת דרכים, וטענה כי התובע נפגע בנסיבות שונות לחלוטין מאלו שתוארו בכתב התביעה.

2.בישיבת בית המשפט ביום 6.2.2014 קבעתי כי תחילה יישמעו ראיות בשאלת עצם קיומה של תאונת דרכים בנסיבות שנטענו בכתב התביעה, ותחולתו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 19.3.2014 העידו התובע ואביו, חאזם, ואילו הנתבעת לא העידה איש מטעמה ולא הציגה דו"ח חקירה.

עליה וירידה מרכב מנועי – "תאונת דרכים"

3.על-פי ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, תאונת דרכים הינה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

המונח "שימוש ברכב מנועי" הוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים:

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

4.הפסיקה הגדירה שימוש של "כניסה לרכב או ירידה ממנו" כשימוש לוואי תעבורתי, וקבעה כי כניסה לרכב מתחילה ברגע שמתקיים מגע פיזי בין המשתמש לבין הרכב, בעוד אשר הירידה מהרכב עשויה להסתיים גם לאחר ניתוק המגע הפיסי כאשר רכש היורד עמידה יציבה מחוץ לרכב. היורד מן הרכב ייכלל בהגדרה האמורה כל עוד תנופת הירידה או פעולתה היו גורם ממשי בנפילה. כדי לבוא בגדר החוק על ה"שימוש" של כניסה לרכב והירידה ממנו להיות "למטרות תחבורה". על מנת להימנע מהבעייתיות הכרוכה בהסתמכות על כוונת המשתמש הועדפה הדרך של בחינת הסיכון התחבורתי, והיו אף בדעה כי כל כניסה לרכב מנועי וכל ירידה ממנו כרוכים בסיכון תחבורתי. ראו: אליעזר ריבלין תאונת דרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 189-179 (מהדורה רביעית, 2012); ע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקות 12 ו-14 לפסק דינה של השופטת ארבל (פורסם בנבו, 17.3.2014). על-פי מבחן זה - מי שנכנס לרכב מנועי או יורד ממנו בשעה שהרכב מותנע לצורך תחילת נסיעה נוטל סיכון תחבורתי.

עדות התובע

5.בעדותו סיפר התובע כי ביום התאונה הוא שב ממקום עבודתו בחברת יאיר רחמים לבית הוריו שבכפר עראבה בשעה שש בערב. לדבריו, באותו ערב, בין השעה שבע וחצי לשמונה בערב, הוא והוריו התכוונו לנסוע מביתם לחנות "גמאדיל" במרכז קניות בכרמיאל. הוריו המתינו ברכב לכניסתו אליו, ובעת שהוא נכנס מבעד לדלת האחורית בצידו הימני של הרכב, באופן שרק רגלו השמאלית כבר הייתה בתוך הרכב, הוא נזכר לפתע כי שכח את כובעו בתוך הבית. עוד בטרם הספיק לומר כי שכח את הכובע וברצונו להביאו, החל הרכב בנסיעה של כמטר וחצי, שגרמה לרגלו הימנית של התובע (שנותרה מחוץ לרכב) להסתובב, והוא צעק מכאבים. הרכב נעצר רק לאחר שהוא צעק. אז נכנס לתוכו התובע ואמר לאביו כי ניתן להמשיך בנסיעה, בהניחו כי לא נחבל באופן משמעותי. כשהגיעו למגרש החניה במרכז הקניות בכרמיאל והתברר כי אין ביכולתו של התובע לרדת מהרכב ולדרוך על רגלו בגלל הכאבים, נסעו בחזרה לכפרם וניגשו עם התובע למוקד הרפואי שבכפר ושם הוא הופנה לבית החולים.

עדות חאזם

6.חאזם, אביו של התובע, מסר ביום 31.1.2012 הודעה במשטרה (נ/6), בה אמר:

"אני הייתי בטוח שגם הבן עלה וישב מאחור והתחלתי בנסיעה ואז שמעתי צעקה עצרתי מיד והילד שלי אמר לי גררת אותי עוד לא הספקתי לשבת ואחר כך הוא עלה לרכב ונסענו כרגיל. כשהגענו לכרמיאל הילד התחיל לצלוע ואני חשבתי שזה יחלוף וכשחזרנו הביתה הרגל של הילד התחילה להתנפח בברך. אז אני לקחתי אותו לצילום".

7.בבית המשפט העיד חאזם על נסיבות התרחשות התאונה:

"ישיבתי והתנעתי. אני מחכה למי שמתלווה אלי, והתיישבה על ידי אשתי, ואני שמעתי טריקת דלת, כאילו עלו לאוטו. חשבתי שהנוסעים כבר באוטו. אני מסתכל שמאלה כדי לצאת. נסעתי. פתאום אני שומע צעקה: 'עצור, אני עוד לא עליתי' וזהו. אז אני שאלתי מה קרה. אז הוא אומר: 'הרגל שלי התעקמה'. אמרתי: 'אז מה עכשיו?', הוא אומר: 'טוב, בסדר, סע'. הוא אמר: 'בסדר. לא נורא'" (עמ' 12 לפרוטוקול).

ובהמשך אמר:

"אחרי שנסענו הוא אמר שהוא רצה להביא כובע" (עמ' 13).